האינפלציה נרגעה, החשבון נשאר גבוה: למה יוקר המחיה לא באמת נעלם

המספרים המאקרו-כלכליים נראים רגועים יותר, אבל מתחת לפני השטח הישראלים עדיין פוגשים שכירות יקרה, אשראי יקר וחשש מגל התייקרויות חדש שמגיע מהעולם.

נכון להיום, הכלכלה הישראלית מציגה תמונה שנראית טובה יותר מזו של השנה שעברה: האינפלציה השנתית ירדה בינואר ל-1.8%, בתוך טווח היעד של בנק ישראל, והריבית נותרה בפברואר על 4%. במקביל, ההערכות הן שהמשק צמח ב-3.1% ב-2025 וצפוי לצמוח ב-2026 בקצב מהיר יותר. אבל מבחינת הציבור, הנתונים האלה לא אומרים שהחיים נהיו זולים יותר – אלא בעיקר שקצב ההתייקרות נרגע.

הפער בין הכותרות הכלכליות לבין התחושה בכיס מוסבר בעיקר דרך סעיפים שלא יורדים מהר: דיור ומימון. בנק ישראל עצמו ציין כי קצב העלייה השנתי של סעיף שירותי הדיור בחוזים חדשים ומתחדשים עלה ל-3.8% בינואר, ובחוזים שבהם התחלף שוכר הגיע ל-6%; במקביל, גם מחירי הדירות שבו לעלות בשתי הקריאות האחרונות. כששכר הדירה ממשיך לטפס והריבית עדיין גבוהה יחסית, משקי הבית מרגישים לחץ קבוע, גם כשהאינפלציה הכללית כבר נראית “מסודרת” יותר.

האתגר הגדול של החודשים הקרובים הוא שהשיפור הזה עדיין שברירי. בשבועות האחרונים עלו בעולם החששות מאינפלציה מחודשת בעקבות זינוק במחירי האנרגיה ושיבושים באזור המזרח התיכון; סוכנות האנרגיה הבינלאומית אף הודיעה על שחרור חירום של 400 מיליון חביות נפט, ובשווקים גוברת ההערכה שבנקים מרכזיים ייאלצו להיזהר יותר עם הורדות ריבית. עבור ישראל, המשמעות ברורה: גם כשהמדד המקומי נרגע, יוקר המחיה יכול לחזור דרך תחנת הדלק, עלויות השינוע והחשבון החודשי של כל בית אב.